בחודש החולף זכיתי לערוך שלוש חופות.
כולן היו הלכתיות, אך לכל חופה היה ניגון, אופי, וצבע אחר. בכל אחת אמרתי דברים שונים, לחתן ולכלה היו בחירות שונות לגביי סדר הטקס, דיבור אישי שלהם או בני משפחה, נוסח הכתובה, מי הדמות שמברכת ועוד בחירות שונות שיצרו טקסים שונים..
התחושה שלי במעמד היא תחושה של שליחות- אני שליחה של הזוג ושליחה של היהדות והמסורת, ומה שאני עושה זה ליצור ולהביא במעמד הקדוש והייחודי הזה את התמהיל המתאים לאותו רגע.
קשה לי להסביר במילים את התחושה האישית שלי בסיום הטקס- שילוב של שמחה ותקווה עצומה יחד עם תחושה שאני מביאה את הקול שלי לעולם, שאני עושה את השליחות המדויקת שלי לעת הזו.
חתונה בתקופה שלנו היא התכנסות למעמד של אמונה ותקווה בעתיד, הטלת עוגן לעבר הטוב שעוד יגיע, ותפילה משותפת.
שנזכה יחד לעוד הרבה טוב
שהתפילות על החטופים והלבבות השבורים שמתקיימות בכל חופה בדמע ובכוונה עצומה יתקבלו