"זאת שפה חדשה"
זה היה המשפט המסכם הכי טוב מבחינתי שבני זוג יכולים לסיים איתו מפגש לימוד לקראת בניית החופה.
הם הגיעו אליי, זוג עם המון קושי מול הרבנות, כי הם מחפשים חופה שתתאים להם. אבל בשיחה מקדימה איתי הם נרתעו מהרעיון של לשבת וללמוד יחד לפני החופה. המילה "לימוד" עוררה אצלם תחושות שליליות, בטח כשמדובר בלימוד שקשור ליהדות.. הסברתי להם שמבחינתי, אין דבר כזה שאני אגיע לערוך חופה של זוג מתוך מה שאני חושבת שנכון שיהיה בחופה. הרעיון הבסיסי של מה שאני עושה זה שהזוג עצמו עובר תהליך של לימוד, העמקה ובחירה. הטקס הוא שלהם, הם היוצרים.
זאת באמת שפה חדשה- שפה של יהדות שמחוברת ומדברת אלינו, יהדות שיש לנו בתוכה מרחב של בחירה. שפה שבה להתפתחות המסורת שלנו לאורך הדורות והצורה שבה הטקס היהודי נבנה, יש משמעות עמוקה ששווה להקשיב לה, עומק וחוכמה שאפשר להישען עליה..
הלוואי שלחברה הישראלית תהיה שפה חדשה… הלוואי ששפת היהדות תהיה מה שמחבר בינינו, כל אחד עם הפרשנות שלו אבל עם בסיס משותף שעליו אפשר לעמוד יחד… הלוואי שנביט בעין אוהבת וחומלת על מי שחושב אחרת ממנו ונדע מה אפשר ללמוד ממנו..
אני מרגישה שבימים אלו זאת זכות גדולה בשבילי להביא וליצור יחד שפה חדשה שכזו