זכיתי בחיי ללדת שני בנים ולקיים שני טקסי ברית מילה, שונים מאוד אחד מהשני….
לברית של יובל הגעתי טרוטת עיניים והלומה מהלידה וממעבר מתינוקת אחת לשניים.. נחתתי לתוך טקס הברית ללא הכנה מראש, לטקס שהתנהל כמקובל ולפי הסטנדרטים הרגילים של החברה הדתית בה אני חיה. הייתי מרוחקת מכל הטקס, ישבתי עם הנשים במרחק והתינוק עבר לאזור הגברי במרכז בית הכנסת, שם הכל התנהל.. בסיום הברית ונתינת השם, התינוק חזר אליי לאחר מעשה להרגעה…
לפני הברית של כרם (כבר עברו כמעט 4 שנים מאז!!) ידעתי שאני מבקשת ומחפשת מעמד של ברית שבו התינוק עטוף על ידי אביו ואמו, שאהיה איתו ברגעים האלה ואקח חלק במצווה הקשה הזאת… למדתי, ביררתי, שאלתי, ויצרנו טקס שמבחינתי אז היה פורץ דרך- הורדנו מנהגים וכיבודים שונים, אני החזקתי את כרם ואמרנו ביחד שהחיינו, הייתי נוכחת ומחוברת.. הבנתי שאישה יכולה להיות סנדקית, שנשים יכולות לברך ולקרוא את השם, ושעם קצת עיון ולימוד אפשר לקיים טקס הלכתי לגמרי אך שונה מאוד ממה ש"מקובל".
למדתי מזה שיש מרחב עצום שקיים בין גדרי ההלכה עצמה ובין איך שטקסים דתיים "סטנדרטיים" נעשים בימינו. כשנכנסתי לעולם של טקסי חופה וחתונות, היה ברור לי שיש מרחב עצום שבו אפשר לנוע, לבנות טקס עם ביטוי אישי, עם קול נשי, עם שפה מחברת לימינו וכל זה בתוך גדרי ההלכה. ככל שאני לומדת ומעמיקה יותר, אני מגלה עד כמה המרחב הזה הוא רחב ומאפשר, במיוחד ביחס למה שאנחנו רואים בחופות ברבנות…
אני מזמינה זוגות שרוצים להעמיק וליצור את המעמד המקודש הזה של החופה שלהם, לתהליך של לימוד ובניית טקס בתוך המרחב ההלכתי שמבטא את הקול שלהם בתוך המרחב הזה..
בתמונות- בברית של כרם (תזכורת זה לפני 4 שנים!!) אני ונדב מברכים ביחד, אני מחזיקה את התינוק בזמן ה"כיבודים" ונתינת שם, ואני נושאת דברים בזמן הסעודה
בפוסט הבא- מה בין המרחב ההלכתי והלא הלכתי ואיפה אני בין המרחבים האלה..
