"הליווי שלך היה מדהים ונתן לנו בטחון ושקט שכל כך חיפשנו. בטחון שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים ומבינים את המשמעות של כל דבר ועסוקים בבחירות ובדיוק של האופן בו אנחנו בוחרים להתחתן. זה היה לנו כל כך משמעותי והפך את כל התהליך הזה לקרוב ומקרב"
כך כתבה לי גלי האהובה, שאת החופה שלה ושל אמיר זכיתי לערוך בערב שבועות.
ברגעי ההתכווננות שלי לפני החופה, עצמתי עיניים והרגשתי חזק חזק שאני שליחה. אני שליחה של היהדות, של המסורת המפוארת הזו על כל השרשרת שלה והגלגולים שלה ומה שהיא יודעת לתת לנו היום, ושליחה של הזוג המתוק והמהמם הזה, שהלימוד המשותף והתהליך של בניית החופה קירב בינינו וגרם לי לרצות להגשים את החלומות והרצונות שלהם לרגע הזה.
אפילו עלה לי דימוי- שאני "דולה" של חופות.. אני לא היוצרת, אני לא המחליטה, אני זאת שמפגישה ומלמדת ויוצרת את המרחב שבו הזוג בוחר את הבחירות הנכונות לו..
ושוב, ושוב ושוב אזכיר ואומר- יש בתוך ההלכה מרחב. הבחירה במסגרת ההלכתית בשביל העוגן שהיא נותנת ותחושת הרצף והמשמעות, אין משמעה שהחופה מוכנה לזוג והם רק צריכים להיכנס אליה. יש מרחב של בחירה בתוך ההלכה. החופה של גלי ואמיר היתה כדת משה וישראל באופן ההלכתי ביותר, ובכל זאת הזוג עבר תהליך של לימוד, בחירה ויצירת החופה. והחופה היתה אישית, עם קול אישי של החתן והכלה, וקול לאימהות, למשפחות ולחברים וחברות שבירכו את הזוג באהבה והתרגשות גדולה תחת החופה.
זכיתי.