לפני כשנה, כשלמדתי בקורס "מקדשת" לעריכת חופות של הרבה תמר גור קראוזה, כתבתי כאן פוסט על זה שאני נמצאת בקו תפר, מציעה לזוגות שתי אופציות כשהם באים לבנות את החופה- אופציה הלכתית, שיש בה הישענות על העוצמה של המסורת, ואופציה של חידוש ויצירה של חופה שנשענת על הניגון ועל היסודות אך יוצאת מגדרי ההלכה.
זכיתי השנה להשתתף וללמוד בבית המדרש "למעשה" ליצירת הלכה ישראלית בהובלת הרב עדו פכטר, ומתוך הלימוד מתבהר לי שהחלוקה שעשיתי בין "הלכתי" ו"לא הלכתי" אינה מדויקת. ההלכה היא הרבה יותר רחבה, ניתנת לפרשנות ולהתחדשות ודינמית, מאשר היישום שלה בציבור שרוצה ללכת בעקבותיה. סוד כוחה וקסמה של ההלכה, של בית המדרש, הוא היכולת הטמונה בתוכה להתחדש.
אדגים ב"ברכת האירוסין" הנאמרת תחת החופה. מהי ההגדרה ההלכתית של הברכה? האם היא ברכת מצווה או ברכת שבח? לפי הרמב"ם והשולחן ערוך בעקבותיו, הברכה היא ברכת מצווה. הרמ"א חולק על כך ואומר שזוהי ברכת שבח. אחת המשמעויות של מחלוקת זו מבחינה הלכתית היא השאלה האם אישה יכולה לברך. אם הולכים לפי הגישה שזוהי ברכת מצווה, אישה לא יכולה. אם הולכים לפי הגישה שזוהי ברכת שבח, אישה יכולה לברך.
מבירור שעשיתי, אין היום אף רב או רבנית שמציעים לחתן באופן הלכתי, שיאפשרו לאישה לברך את ברכת האירוסין. לא כי אין אפשרות כזו בהלכה עצמה, שריבוי המחלוקות והדעות שנכתבו בה מזמינות אותנו בדור אחר לפסוק אחרת ולהישען על דעה קיימת בהלכה עצמה, אלא כי רבים ממי שמבקשים להישאר בתוך גדרי ההלכה בעצם מבקשים את ההישענות על מסורת סבא, את תחושת הביתיות והחמימות של ההמשכיות הזו.
אני מאוד מבינה ומעריכה את הבקשה הזו, את העוצמה בהישענות, אך חשוב לדייק שזו איננה עמדה הלכתית דווקא. גם למבקשי ההתחדשות והיצירה יש מקום בתוך ההלכה. גם בקשת החידוש היא הישענות. הרעיון הבסיסי של התורה שבעל פה הוא ההתחדשות, ההתאמה גם למי שאנחנו היום עם ההבנות שנוספו לנו.
אני עדיין נמצאת בקו תפר.. עדיין מציעה מגוון אופציות ונותנת לזוג להוביל ולהכריע בין אופציה הלכתית לבין אופציה שאינה כזו. אבל האופציה ההלכתית התרחבה מאוד מאוד ואני רואה בה מרחב עצום שאפשר לנוע בו אם יש רצון וצורך כזה.
בתמונה- ציור של חתונה יהודית בפרנקפורט, מוריץ אופנהיים, 1861
אפשר להישען וגם להתחדש
All reactions:
33Ido Pachter, Eden Levite and 31 others