יש לי בראש כמה פוסטים על תובנות מהלימוד עם תמר, על ההלכה ההולכת ועל איך נראות חופות היום בישראל, אבל המציאות בוערת ומאתגרת כלכך שאני מרגישה צורך לעצור רגע ולהסביר למה אני רוצה לצאת לעולם ולחתן זוגות דווקא עכשיו ולמה אני מאמינה ורואה ערך במעשה הזה בהקשר רחב יותר:
אני מבינה שמה שאנחנו רואים עכשיו בחברה הישראלית הוא ביטוי של שבר עמוק הרבה יותר מאשר השאלה של היחס בין הרשויות במדינה דמוקרטית… יש כאן שבר שמפריד בין שתי תפיסות עולם, בין ציבורים שכבר לא מוצאים את הסיפור המשותף שייתן מקום לחלקים השונים בתוכו.
באופן גס אפשר לומר שצד אחד בפוליטיקה הישראלית מחזיק בזהות היהודית, בסיפור היהודי ובמסורת היהודית כבסיס והצד השני מחזיק את הזהות הליברלית, את החופש והאמונה בערכי הדמוקרטיה ובשוויון. מה שאני רואה, זה שכל צד מחזיק כלכך חזק בסיפור שלו ונשען על הזהות שחשובה לו, בלי לראות ולהבין שהצד השני מחזיק עבורו משהו יקר, ושההחזקה והשמירה בכל הכוח הם לפעמים גם הפסד..
מי שנשען על הזהות היהודית ושומר עליה מכל משמר, מפסיד את תנועת ההתחדשות הקיימת בתוך היהדות, את היכולת ליצור יהדות חיה ורלוונטית עם מענה לאתגרים שלנו במציאות הנוכחית, ומייצר יהדות שיש בה קיפאון… מי שנשען על הזהות הליברלית ושומר עליה מכל משמר, מפסיד את ההישענות על המסורת כזהות שנותנת פשר ושייכות לסיפור גדול יותר, מפסיד אוצרות רוח ושפה ייחודיים שנותנים עומק לחיים…
אני מאמינה שמרחבים של התחדשות יהודית, של הקשבה ושיח, יחד עם פיתוח סיפור משותף שיש בו הישענות על הזהות והמסורת היהודית עם הכרה בצורך בהתפתחות ובערכים ליברליים, הם מענה אמיתי ועמוק למה שאנחנו חווים עכשיו.
בעשור האחרון של חיי אני לומדת ויוצרת במרחבים כאלה- בבתי מדרש, בבתי ספר שמשלבים זהויות שונות על הרצף היהודי-מסורתי-ישראלי, ובעולם המכינות.. אני זוכרת שכשהתחילה הסערה הפוליטית של מערכות הבחירות הרצופות כתבתי לצוות בית ספר שלי ב-"רעות" שאני נמצאת בדיוק בדיוק במקום שבו צריך לפעול עכשיו..
אז למה לי חתונות עכשיו? מעבר לעיסוק בשמחות ובחיבורים עמוקים בין השונה, המרחב של טקסי החופה והנישואין מזמין אותנו ליצירה יהודית מתחדשת, שאני מאמינה שיש בה מזור לשבר שאותו אנו חווים.. הלוואי
קרדיט תמונה- ynet